<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך מר זוטרא חסידא</h1>
<h2>דף כד.</h2>
ומר זוטרא חסידא וכל אותן שנקראו חסיד נ"ל שעל שם שהיו מקיימין מילי דברכות ומילי דנזיקין לאבות כדאיתא בהמניח את הכד הל' השופך מים ברה"ר [ב"ק ל' ע"א] אמר רב יהודא האי מאן דבעי למיהוי חסיד ליקיים מילי דנזיקין, ורבינא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות. ואעפ"י שמצינו שקיימו כל מה שאמרו חכמים ולא מצינו שנקראו חסידים כההיא דסוף איזהו נשך [ב"מ ע"ה ע"ב] אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל מה דאמרי רבנן שלח ליה (בהרפניא) [בהדי פניא] דמעלי שבתא וכו', וגרסי' בערכין פ' יש בערכין [ט"ז ע"א] רב דימי אחוה דרב ספרא חלש על רב ספרא לשיוליה ביה אמר תיתי לי דקיימית כל מה דאמור רבנן וכו'. וכן ר' חייא הגדול שהיה רבינו הקדוש אומר עליו כמה גדולים מעשה ר' חייא כדאיתא באגדה דהשוכר את הפועלים [ב"מ פ"ה ע"ב], ובכתובות פ' הנושא את האשה [ק"ג ע"ב] ואמר ר' שמעון בריה דר' לר' ואפילו מדמר וא"ל אין א"ר ישמעאל בר' יוסי ואפילו מאבא וא"ל חס ושלום, ומעשיו דר' כמה היה גדולים שנקרא קדוש ור' חייא לא מצינו שנקרא לא חסיד ולא קדוש, וכן בניו שהיה ר' חייא ובניו כדוגמת אבות העולם כדאיתא באגדה דהשוכר את הפועלים [ב"מ פ"ה ע"ב] ולא נקראו חסידים, ונ"ל כל מי שתורתו קבועה לאומנותו ואעפ"י שכמה מעשים טובים ובעל מעשים הוא, או שהיו מעשיו מפורסמים וידועים לכל לא הוצרך לקרותו חסיד כר' חנינא בן דוסא ור' פנחס בן יאיר ור' שמעון בן יוחי ובנו ר' אלעזר שהיו בצער מערה [שבת ל"ג ע"ב] וכן אבא אומנא ואבא חלקיה וחוני המעגל, כולן היו ידועין בחסידות, אבל חכמים שהיו טרודים כל שעה במצות והיא אומנותן ותורתן כבר נתקיימה בידם והיו עסוקים שני שלישי יום בתפילה ושליש בתורה כמו שאכתוב בע"ה על ר' יוסי בן המשולם ור' שמעון בן מנסיא שנקראו קהלא קדישא וכן ר' מנחם בר' סימאי שנקרא קודש קדש[ים] לא הוצרכו להזכירן על שם תורתן בלבד אלא עם מעשה שלהן. אי נמי יש לפרש כל אותן שנקראו חסידים לפי שבימיהם היו שאר חכמים שוין להן בתורה ובשמותיהן אלא שמעלה של חסידות יתירה בהן הילכך הוצרכו לברר מי הן כגון רב עמרם חסידא [קדושין פ"א ע"א] שהיה רב עמרם סתם בדורו, וכגון ר' שמעון חסידא שהיה בימיו כמה שהיו שמן ר' שמעון. וכן ר' שמעון החסיד וכן רב סלא חסידא [ברכות ה' ע"ב] לכך הוצרכו לברר בשמן כדי לומ' דבר בשם אומרו ולהביא גאולה לעולם [מגילה ט"ו ע"א]. וכל אותן דברים ששנינו בפ' בעשרה מאמרות [אבות פ"ה] כגון הולך ועושה חסיד יתן ויתנו אחרים חסיד אין בשביל אותן מדות להעלות שמו חסיד אלא א"כ יש כמה מעלות מידות תרומיות מעולות וטוביות. ובע"ה על סדר יהודה נכת' ההוא דתרומה פ' יש בקרבנות [ט"ו ע"ב] דגרסי' התם ואמר מר כל מקום שאתה מוצא מעשה בחסיד אחד אי ר' יהודה בן בבא אי ר' יהודה בר' אילעאי מפני מה סתם והן עצמן בשמן לא נקראו חסיד, וכן ההוא דגרסי' באבות [פ"ב מ"ח] יוסי הכהן חסיד ובכמה מקומות מעשה ביוסי הכהן ולא הוזכר חסיד ואע"ג דגרסי' כל מקום שאתה מוצא מעשה בחסיד דהיינו או ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אילעאי אפילו הכי בכמה דוכתי מעשה בחסיד אחד ואינו לא זה ולא זה כההיא דגרסינן בשור שנגח את הפרה [ב"ק נ' ע"א] ת"ר מעשה בבתו של נחוניה החופר שיחין שנפלה לבור הגדול באו והודיעו את ר' חנינא בן דוסא וכו' ובשקלים ירושלמי פרק ואילו הן הממונין [פ"ה ה"א] גרסי' מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות לעוברים ולשבים פעם אחת היתה בתו עוברת להנשא ושטפה [נהר] והוון כל עלמא עלין ובאין לנחמא יתיה ולא מקבל עלוי לאתנחמא על ר' פנחס בן יאיר לנחמא ולא מקבל עליה תנחומין ואמר דין הוא חסידכון אמרו לו ר' כך וכך היה עושה כך וכך אירע לו אמר להן אפשר היה מכבד בוראו במים וקיפחו במים מיד נפלה הברה בעיר דעלתה, [אית] דאמרין בסוגיא איתחדת ואית דאמרין מלאך ירד בדמות ר' פנחס בן יאיר והצילה, ור' פינחס בן יאיר לא היה בימי ר' יהודא בן בבא ואף ר' יהודה ב"ר אילעאי אומנותו היא תורה ולא לחפור בורות שיחין ומערות, ואעפ"כ גרס מעשה בחסיד אחד ובנחוניא לא גרסי' בשמו חסיד, ושני מעשים היו שהרי נחוניה בימי ר' חנינא בן דוסא היה שהיה בימי רבן יוחנן בן זכאי ובימי ר"ג כדאיתא בפ' אין עומדין [ברכות ל"ד ע"ב] ואילו פנחס בן יאיר מן התנאים האחרונים היה בימי ר' כדאי' בשחיט' חולין [ז' ע"ב] וחתנו ר' שמעון בן יוחי כדאיתא בבמה מדליקין, ותו הא דגרסינן בפירקא דחסידי [תענית י"ט ע"א] מעשה שאמרו לו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים, בתוספתא דתענית [רפ"ג] מעשה בחסיד אחד שאמרו לו התפלל שירדו גשמים וכל אותו ברייתא מעשה חוני הוא ואפילו הכי קתני מעשה בחסיד אחד הילכך בע"ה על סדר יהודה נברר ונבאר מאיזה טעם. ומר זוטרא חסידא הוא דגרסי' באילו מציאות [ב"מ כ"ד ע"א] הל' ר' שמעון בן אלעזר אומר כלי אנפוריא וכו', מר זוטרא חסידא איגניב ליה כסא דכספא מאושפיזיה חזייה לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב אגלימא דחבריה אמר היינו האי לא איכפת ליה אממונא דחבריה כפתיה ואודי. פר"ת הרבה עליו דברים לחקור ולדרוש עד שידע בודאי שהוא גנבו, וכך מפרש בכל מקום כההיא דגט פשוט [ב"ב קס"ז ע"א] אמאי דחיק (אמאי) ולא כפירש"י כפתו על העמוד דא"כ מחמת יסורים יודה אף אם אינו חייב. ויש להזכיר על זה ההיא דחזקת הבתים [ב"ב נ"ח ע"א] מעשה דר' בנאה דע"י אומדן דעת הוציא ממון מן היורש כשציוה כל נכסיה לחד בריה. גרסי' בפ' מרובה הל' תנאין שהתנה יהושע ונפנין אחורי גדר [ב"ק פ"א ע"ב] ואפילו בשדה מלאה כרכום, אמר רב אחא בר יעקב ואפילו ליטול הימנה צרור אמר רב חסדא ואפילו בשבת. מר זוטרא חסידא שקיל וא"ל לשמעיה זיל שרקיה פ' שקיל בחול ומהדר וא"ל לשמעיה זיל (שקקיה) [שרקיה], כי שקיל צרור שעלו בו עשבים מחזירו למקומו מהיכא דשקליה וטח בטיח כדי שלא יהא ניכר שניטל הצרור לשון זקיני רבנא משה אבי אבי אבא. וגרסי' בירושלמי בשלהי מעשר שני [פ"ה ה"ה] שמעו אלי אבירי לב הרחוק' מצדקה איתפלגין ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר שכל עולם באין בצדקה והן באין בזרוע, וחד אמר שכל טובות ונחמות הבאות לעולם בזכותן והן אינן נהנין כלום כגון מר זוטרא דמצלי על חורנין ומיתעני על נפשיה ולא מיתעני, ונ"ל כי זה מר זוטרא [חסידא] דומיא דר' חנינא בן דוסא.
